קונסטלציה משפחתית יצירתית

שדה התופעות, הוא העקרון הבסיסי החשוב ביותר, הקודם לכל עקרון אחר בקונסטלציה המשפחתית והמערכתית. מתחיל מהרגע שבו יושב המונחה לצד המנחה, עוד לפני שנאמר מה הנושא עוד לפני שהתחילו להעמיד ייצוגים, הוא כבר קיים.

לפעמים יעידו נציגים שהשדה של הקונסטלציה כבר קרא להם יום יומיים לפני, ועלו להם מחשבות שהתגלו קשורות לקונסטלציה שהתקיימה זאת מבלי לדעת מהו הנושא מראש.

להיות נציג זאת זכות, זאת חוויה לא רגילה, עם זאת הרבה יותר קלה וטבעית ממה שחושבים.

ניתן לומר שיש בחוויה משהו שדומה לפסיכודרמה, אך היא שונה לגמרי ממשחק.

ברגע שהנציג עומד על הבד, ונכנס לייצוג של בן משפחה של המונחה, או אחד המהשושלת לדורותיה, שפת הגוף שלו, הדרך בה הוא מדבר, השיח שעולה, ממש כמו הדמויות מהחיים של המונחה.

כל זאת מבלי שהנציג יכיר אותם, או את המונחה, או יקבל תדרוך לפני, ועל ידי כך אמת עמוקה יכולה להתגלות.

כשחווים את הקונסטלציה ניתן להרגיש דברים גם ללא מילים, חשים את הגוף, את היציבה, תנועה אנרגטית שמושכת קדימה, אחורה, או לצדדים, האם נוח לי במקום של הייצוג האם הייתי רוצה לנוע למקום אחר, תחושה של כיווץ או התרחבות בהתאם להתפתחות של הסשן.

נוצרת דינמיקה עם נציגים נוספים, לפעמים עולים רגשות שנובעים מתוך הייצוג עצמו, כלפי ייצוגים אחרים, לפעמים מילה, לפעמים שיר, לפעמים צבע.

בשדה התופעות הכל שייך, המנחה רואה כל תופעה כל דבר שמתרחש בזמן המפגש הקונסטלטיבי כשייך לשדה, ותמיד ישאל את עצמו על הקשר לנושא ולקונסטלציה.

אי לכך שדה התופעות הוא מגי, ומיסתורי לא ניתן להסבירו במילים.

הוא תמיד יהיה כזה והסיבה היא משום שהוא גדול מהכל.

בסדר הטבעי של הקונסטלציה המשפחתית ההורה הוא הגדול, הוא זה שמעניק לילד והילד הוא זה שמעניק לילד שלו וכך הלאה, ולכן לא ניתן להסביר את השדה במילים משום שההסבר היה מקטין אותו והוא כבר לא היה מה שהוא קסום וגדול מהכל.